top of page

150 אלפיות השנייה: לך על זה או עזוב את זה

חלק ראשון

יוהן קרויף הבקיע גולים רבים שנחרתו בזיכרון, אבל אחד המיוחדים שבהם הובקע בחמישי בדצמבר 1982 במהלך משחק ליגה שגרתי בין איאקס, קבוצת נעוריו, לבין הלמונד ספורט. בדקה ה-19 העלה קרויף את איאקס ל-1-0, וארבע דקות אחר כך נפסקה לזכותו בעיטת עונשין מ-11 מטרים.

לאחר שקיבל את אישורו של השופט ניגש קרויף כמקובל, סידר את הכדור במקומו, אך במקום לסגת מספר מטרים לאחור ולהכין עצמו לבעיטה, הוא הסיט מעט את הכדור שמאלה, לעבר חברו לקבוצה, הדני יספר אולסן, שפרץ לרחבה. אולסן השתלט על הכדור והחזיר אותו לקרויף, שמול שער ריק כבש את אחד הגולים הקלים בקריירה שלו.

קרויף לא היה הראשון לבצע את התרגיל הזה והוא בוצע כבר ב-1957 על-ידי הנרי "ריק" קופנס במשחק בין בלגיה לאיסלנד (דקה 1:30 בסרטון)

קרויף אולי לא היה הראשון אבל הוא היה מקור ההשראה לבעיטת העונשין המוצלחת של ליאו מסי וסוארז מול סלטה ויגו בעונת 2016, וגם לבעיטה העונשין הקצת פחות מוצלחת של רובר פירס ותיירי הנרי מארסנל בשנת 2005:

האם קרויף קיבל החלטה טובה בבעיטת העונשין שלו? הרשו לי לנחש שרובכם תענו 'כן'.

האם פירס קיבל החלטה טובה בבעיטת העונשין שלו, שנבעטה בתנאים זהים? כאן התשובה כבר הרבה פחות ברורה. פירס אינו שחקן טירון, וסביר להניח שב-99 מתוך 100 מקרים היה מסוגל לכבוש בתרגיל כזה. בהתחשב בכך, האם ההחלטה שקיבל הייתה טובה או לא?

פרופ' גרשון טננבאום, מאוניברסיטת פלורידה, מתמחה בקבלת החלטות בספורט, והפוסט הבא מבוסס על העבודה המרתקת שהוא מבצע בתחום. איך מקבלים ספורטאים החלטות ומדוע מדובר בתהליך כה מורכב? בפוסט שלפניכם ובפוסט הבא אחריו אסקור את התהליכים המוטוריים, הקוגניטיביים והרגשיים המורכבים שניצבים מאחורי החלטות שמקבל ספורטאי על המגרש.

קבלת החלטה – תהליכים ולא פעולה

ראשית חשוב להבין: קבלת החלטות בספורט היא צירוף של תהליכים ומנגנונים שונים, ולא פעולה בודדת. מה שאנחנו רואים במגרש הוא רק ההוצאה לפועל של ההחלטה שהספורטאי קיבל, בסופם של התהליכים שקדמו לה. התהליכים הללו מתרחשים גם לפני משחק וגם בזמן המשחק.

מדוע קשה לקבל ההחלטות בספורט?

ארבעה דברים מייחדים את קבלת ההחלטות בספורט ומקשים על הספורטאים המקבלים החלטות:

  1. ראשית, מקבל ההחלטה פועל תחת לחץ זמן, שאינו מוכר כמעט בשום תחום אחר. ככל שזמן התגובה מתקצר, קבלת ההחלטה קשה יותר. עם זאת, מעבר לזמן התגובה האנושי המינימלי (150 אלפיות השנייה), ההחלטה שמקבל הספורטאי נעשית מבלי לעבור עיבוד קוגניטיבי. על נושא זה תוכלו לקרוא בהרחבה בפוסט "קבלת החלטות: שכל או רגש".

  2. שנית, התנאים הסביבתיים והחוקיים במסגרתם הוא פועל (כדוגמת חוק 24 השניות בכדורסל), הם בעלי השפעה קריטית על החלטותיו, והוא חייב לשקלל אותם

  3. שלישית, הספורטאי פועל בתוך שפע של גירויים סביבתיים שעליו לסנן. ככל שמספר הגירויים החיצוניים עולה, הספורטאי נדרש ליותר מאמץ לסנן גירויים ולאתר את הגירויים החשובים, וקבלת ההחלטה הופכת למאתגרת יותר

  4. הגורם המקשה האחרון הוא מצב העוררות (=חרדה) שלו. ככל שהעוררות של הספורטאי הופכת למעיקה יותר, ההחלטה קשה יותר

שלבי קבלת ההחלטות

הנטייה הטבעית שלנו היא להתייחס אל קבלת ההחלטות כאל משהו המתרחש במגרש, אבל תהליך מלא של קבלת החלטות כולל הן שלב הכנה בטרם התחרות והן תהליכי קבלת החלטות במגרש עצמו.

הכנה לתחרות

תהליך קבלת ההחלטות מתחיל עוד לפני התחרות, כאשר הספורטאי מכין עצמו לקראתה וצופה ביריביו, למשל בעזרת סרטי וידיאו. במהלך הצפייה הוא מציין לעצמו את מאפייני הפעולה של היריב, נקודות התורפה שלו, סגנון המשחק שלו וכן הלאה, ומתכנן פעולות פוטנציאליות. הפעולות הללו מאוחסנות בזיכרונו, והן ניתנות לשליפה בקלות בעת הצורך. ככל שהוא יהיה יותר מודע להקשר, יהיה לו קל יותר לצפות את פעולותיו של היריב אף לפני תחילת התחרות.

בשעת התחרות

התבנית הבסיסית של קבלת החלטות בתחרות כוללת, כפי שאנחנו רואים באיור מס' 1, שלושה שלבים מרכזיים, המורכבים משלבי משנה.

  1. הכנה – שלב ההכנה הוא שלב חושי בעיקרו. הספורטאי משתמש ביכולות הקשב שלו, אוסף נתונים ויזואליים ומנסה לצפות מראש מה יתרחש במגרש, כדי להשיג יתרון על יריביו. איסוף הנתונים מתבסס על שתי מערכות מוחיות נפרדות – זיכרון העבודה והזיכרון לטווח ארוך שלו. שחקן טניס למשל ישלב את המידע שאסף לקראת התחרות על מאפייניו של יריבו (זיכרון ארוך-טווח), יחד עם מידע שהוא לומד מתנוחת הגוף של היריב לקראת ההגשה (זיכרון עבודה). במשולב הוא ינסה לחזות לאן יגיע הכדור לאחר חבטת הגשה של יריבו. לאחר איתור התרחישים האפשריים, כל אחד מהם מקבל מעין "דירוג סבירות".

  2. בחירת תגובה וקבלת החלטה – הספורטאי משתמש במידע שאסף ומעבד אותו. לכל תרחיש יש מספר אפשרויות תגובה והספורטאי מחליט מה תהיה התגובה הטובה ביותר לכל אפשרות. הוא בוחר החלטה אחת לביצוע ומחליט מתי לבצע אותה. שחקן הטניס ידידנו, יבחן לאן לנוע במגרש ומתי לעשות זאת.

  3. הערכה וביצוע – הספורטאי מעריך האם התגובה שבחר היא המתאימה ביותר. במידה והוא מקבל מידע חדש, המשנה את התמונה, הוא מחליף את התגובה. למשל אם חבטת ההגשה של היריב תגיע דווקא למקום אחר ממה שהטניסאי חזה. לבסוף הוא מבצע את ההחלטה ומעריך את התוצאות.

מקור: Decision making in sport, Tenenbaum Gershon, pp. 575 - 584

כפי שהראיתי בפוסט הקודם, בנושא השימוש בדמיון בספורט, תהליך הלימוד, הטמעת הניסיון ושיפור תהליך קבלת ההחלטות אינם מסתיימים כאן. ספורטאים מקצועיים רבים משתמשים בדמיון לאחר התחרות, כדי 'להריץ בראשם' את מהלכה, לבחון את קבלת ההחלטות שלהם ולתקן את הדורש תיקון, כדי לשפר את התהליך להבא.

בשני החלקים הבאים של הפוסט אבחן בצורה מעמיקה יותר את שתי המערכות המרכיבות יחד את קבלת ההחלטות – המערכת הקוגניטיבית והמערכת הרגשית.

פוסטים אחרונים
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
bottom of page