– פירחה, חיפה –
“מזה זמן מה שאני באה והולכת עם השאלה ‘לשם מה’. לא כי לא שמעתי את התשובות, אלא לשם מה במובן של תראה לי את הדרך, תראה לי – שלא אתבלבל, שלא אסטה, שלא אתרחק, שלא אשכח, שלא אגנוב חו”ח. אנא ריבונו – תראה לי.
ורק עכשיו שזכיתי לגוף ולב מופלא וחיים – אני רואה איך הייתי איבר כרות ומוטל חסר חיים, שבוי בקיום כאשליה של חיים.”  

-שחל –
“היום למדתי בבית המדרש את גודלו של המשכן, או אם נאמר משקלו של המשכן. היום רבי שמעון דיבר מגרונה של המורה אל הכיתה כולה. היום שמעתיו. מה ראיתי היום בבית המדרש? ראיתי את התוכניות האדריכליות של בית המקדש, שבונה המורה בנפש תלמידותיה, בהוראותיו של בעל הסולם, ר’ נחמן, הבע”שט, ר’ שמעון, חבורת הזהר, משה, אהרון ועד מרים.”  

–  יעל רורמן-
“האפשרות לפתוח את ספר הזוהר ולהרגיש לא רק שיש לנו אפשרות לקרוא בו, אלא שהוא קורא לנו, קורא אותנו, מדבר ממש אלינו היום, וקורא את מחשבותינו, מרגשת, מעוררת ומשנה חיים.”

– אור, חיפה –
“מסתובבת הרבה מאד שנים עם שאלות עמוקות בתוכי על משמעות החיים אשר אינן נותנות לי מנוח. החוויה היא שלאט לאט השאלות הללו מקבלות מענה עמוק עד לשורש .
הרגשה של אמת שנוגעת בך , של יופי מפעים שמתגלה , יחד עם תחושת המרחק העצום שלך מזה , ושל קריאה עמוקה לעשיה .”