בתקופות של חוסר שינה – למשל, לפני מבחנים או דדליין בעבודה – אנו מתנחמים במחשבה שבסוף השבוע נוכל לפצות על כך בשינה ארוכה ומתוקה. האם יש בסיס מדעי ל"נחמה" הזאת?

אם חשבתם ששינה טובה בסוף השבוע תפצה על שבוע שלם של שינה מועטה, מחקר חדש מאוניברסיטת קולורדו בבולדר מוכיח שזה לא כך, ואף להיפך. מתברר שבמדדים מסוימים, ניסיון לפצות על החסך למשך כמה ימים ואז חזרה להרגלי השינה המגונים עלולים אף להחמיר את המצב.

"הממצאים שלנו רומזים שלא בריא 'לסחוט את הלימון' במהלך השבוע ולפצות על כך בשינה ארוכה בסוף השבוע," אומר אחד ממחברי המאמר, קנת רייט (Wright), מנהל מעבדה לשינה. מחקר קודם שרייט היה שותף לו, הראה שמחסור בשינה במתבגרים מפחית את הרגישות לאינסולין, וכך פוגע ביכולת לווסת את רמת הגלוקוז בדם – מאפיין של סוכרת מסוג 2. המחקר החדש, שהוביל כריס דפנר (Depner), בדק איך שינה בלתי מוגבלת בסוף השבוע לאחר מחסור בשינה במהלכו משפיעה על הרגישות לאינסולין ועל מדדים מטבוליים אחרים, כמו עלייה במשקל.

שנת פיצוי בסוף השבוע אינה מפחיתה תסמיני סוכרת

למחקר גויסו 36 מבוגרים בריאים, בני 18 עד 39, ששהו במעבדה במשך שבועיים. בזמן הזה נערך מעקב אחר צריכת המזון שלהם, החשיפה שלהם לאור וכמובן, השינה שלהם. הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות. לאחת הקבוצות ניתן זמן בשפע לשינה – תשע שעות בכל לילה במשך תשעה לילות. לקבוצה השנייה ניתנו רק חמש שעות בכל לילה למשך אותה תקופה. נבדקים מהקבוצה השלישית ישנו חמש שעות בכל לילה במשך חמישה לילות בלבד ולאחר מכן יכלו לישון כאוות נפשם בסוף השבוע, ואז חזרו לשינה מוגבלת בזמן למשך יומיים נוספים.

שתי הקבוצות ששנתן הוגבלה אכלו יותר חטיפים לאחר ארוחת הערב, עלו במשקל יותר מהנבדקים שישנו שינה ארוכה במשך תשעה ימים, וחוו ירידה ברגישות לאינסולין. אמנם, הנבדקים שיכלו להאריך בשינה בסוף השבוע היו פחות עייפים לאחר סוף השבוע שבו יכלו לישון, והראו שיפור במדדים מסוימים במהלך סוף השבוע – למשל, הפחתה באכילת חטיפים אחרי ארוחת הערב – אך השיפור הזה נעלם לחלוטין כשחזרו למשטר של הגבלת שינה.

היכולת לפצות על המחסור בשינה במהלך סוף השבוע אפילו החמירה מדדים מסוימים – למשל, הרגישות לאינסולין, שהיא אחד התסמינים המוקדמים של סוכרת מסוג 2. כאשר מדדו את הרגישות לאינסולין בגוף כולו, נמצאה ירידה של 27 אחוזים בין תחילת המחקר לסופו אצל נבדקים שיכלו לפצות על מחסור בשינה – פי 2 יותר מאשר אצל נבדקים שישנו חמש שעות בלילה בלי אפשרות לפיצוי. בשריר, שמאופיין בצריכת גלוקוז גבוהה, הרגישות לאינסולין ירדה בכ-9 אחוזים אצל מי שיכלו לפצות על מחסור בשינה בסוף השבוע; לעומת זאת, לא נראה שינוי אצל נבדקים שישנו שינה ארוכה או אצל אלה שישנו לזמן מוגבל ללא אפשרות לפצות על כך. "בסיכומו של דבר, איננו רואים שום תועלת מטבולית בשינה בלתי מוגבלת בסוף השבוע," אמר דפנר.

שינה טובה בסוף השבוע – מעט מדי, מאוחר מדי

"ייתכן שהתנודות שהגוף שלנו חווה בדפוסי השינה – שינוי מחזור הערות והשינה בסוף השבוע ואז חזרה לשינה בלתי מספקת – הן שגורמות לנזק," אומר רייט. דבריו הגיוניים על רקע העובדה שמי שישנו פרק זמן קבוע לכל אורך המחקר – בין שישנו חמש שעות או תשע שעות – לא הראו ירידה ברגישות לאינסולין בשרירים. מעניין להבחין כי לא זו בלבד שהשינה הבלתי מוגבלת בסוף השבוע הייתה חסרת תועלת מבחינה מטבולית, אלא שלמעשה היא גם לא האריכה בהרבה את זמן השינה – מי שישנו ללא הגבלה בסוף השבוע ישנו רק 66 דקות בממוצע יותר מאלו שלא ניתנה להם הזדמנות לפצות על מחסור בשינה.

רייט אינו שולל את האפשרות ששנת סוף שבוע בלתי מוגבלת יכולה לפצות על מחסור בשינה במשך לילה אחד או שניים בשבוע, ובכוונתו לחקור זאת בעתיד. החוקרים אף הבחינו כי גברים הצליחו לפצות על מחסור בשינה טוב יותר מנשים, והם מתכננים מחקרי המשך שיבדקו את ההבדל הזה. בינתיים, המסקנה היא שכדאי לשמור על דפוסי שינה עקביים, ולהקפיד על שינה מספיקה באופן סדיר ולאורך זמן.

2 תגובות

  • בני

    שבועיים נשמע כמו תקופה ממש

    שבועיים נשמע כמו תקופה ממש קצרה למחקר כזה
    יכול להיות שהשפעות הרגלי השינה על הגוף לא משתנות באופן מורגש באופן חד פעמי..

  • נמרוד

    נתון חשוב חסר!

    אם ההגבלה בשעות השינה היתה בכך שהלכו לישון מאוחר יותר וקמו באותה השעה, אז זה די הגיוני שאחרי ארוחת הערב יאכלו משהו, בגלל שהיו להם עוד 4 שעות ערות ומן הסתם יהיו רעבים. וארוחת ערב כבר אכלו אז.. חגגו על ארון החטיפים