טוויטר לא מת. אם בכלל, יותר חי מאי פעם // תשובה לארד אקיקוס
פוסט של שרון גפן
[פוסט תגובה לפוסט של ארד אקיקוס, “האם טוויטר ילך בדרכו של דה-מרקר קפה?“]
ארד אקיקוס טוען שטוויטר, לפחות בזירה הישראלית, מת. ואני אומרת שארד היה מת להיות צודק כאן.
בלי להשוויץ או להתנשא, אני בטוויטר לפניכם. כן, גם אם נדמה לכם שאתם מחלוצי הטוויטר בישראל, אני יכולה להבטיח לכם שאתם טועים. הספקתי לפתוח טוויטר (ב-2006), לנטוש אותו כי לא התקיימה בו שיחה מהסוג שעניין אותי (אי שם ב-2007), ואז לחזור אליו (ב-2008), אחרי שהבלוגוספירה החלה להראות שם ניצנים ראשוניים של נוכחות, אז השיחה שהחלה בבלוגים פשוט התרחבה גם לשם. ורוב העניין הזה התרחש עוד לפני שרובכם בכלל שמעתם על טוויטר, וגם לפני שארד בכלל טרח לפתוח לעצמו שם חשבון (בדקתי).
אי שם, בראשית ימיו של האינטרנט (אל חשש, איני מתיימרת להיות גם שם מההתחלה, אני באינטרנט רק מ-1996), עת היה מדיום שזמינותו היתה שמורה בעיקר ליחידי סגולה באקדמיה, היתה מתרחשת קטסטרופה נוראה מדי חודש נובמבר, כאשר אלפים רבים של סטודנטים חדשים היו מקבלים לראשונה בחייהם גישה לאינטרנט, ומתחילים לטנף את קבוצות הדיון של Usenet (למען הצעירים שבחבורה: פעם היו ביוזנט גם דיונים אמיתיים, ולא רק פרקים עדכניים של האוס בהורדה מהירה), לטרלל את IRC ומה לא. ואז הגיע AOL, ונתן לכל אידיוט את האפשרות להתחבר לאינטרנט. משמע: כמות עצומה של אנשים שטרם הבינו את המדיום הוצנחו לתוך עולם וירטואלי שהם אינם מבינים את חוקיו, ומילאו אותו באשפה. המהפכה הקטנה והמדהימה הזו של אינטרנט להמונים (שבסופו של דבר, הביאה אותנו לאן שאנו נמצאים היום) כונתה בפי יודעי הדבר “שהיו שם קודם”, בשם “נובמבר האינסופי”.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
כי זהו טיבן של קהילות, ובעיקר של כלים ההופכים לפופולאריים ונכנסים בסופו של דבר אל המיינסטרים, בעיקר אם אתה “ארלי אדפטר”. בהתחלה אתה יושב שם (בין אם זה טוויטר, טאמבלר, פייסבוק או קורה) ומדבר שם עם חברך הטוב, משה. ואתם בסבבה שלכם. אף אחד לא מפריע לכם. אין אידיוטים.
ואז אתה ומשה אומרים לחבר’ה שלכם “בואו, מגניב כאן”. והם באים. ועדיין סבבה לכם, ואין אידיוטים. אלא שהאמת היא שבאותו הזמן שבו אתה ומשה וחבריכם קשקשתם על מה שנדמה לכם שהוא ממש מגניב, היו עוד כמה אנשים שעשו את אותו הדבר בדיוק. ועדיין, אלה היו רק “החבר’ה הטובים”. מביני העניין.
ואז הגיעו האידיוטים. ושוד ושבר! זה מצא חן גם בעיניהם!
ואפילו חמור מכך, הם העזו לנסות ולתקשר גם עמכם!
הו לא! זהו נובמבר האינסופי אול אובר אגיין! ואיזה מזל ש-talker המטופש של נענע10 כשל כבר מזמן! עוד היו מגיעים לכאן ערסים! רק לא הערסים!!!!1 הם יטוויטו כאן דברים סחיים! ויעצבנו אותנו!
זוכרים את אותה השיחה בדיוק כשפייסבוק התארגנו על ממשק בעברית? אז כן, הערסים הגיעו, ונחשו מה? רובכם בכלל לא נחשפים אליהם במעגלים החברתיים שלכם. למעט האנקדוטיאליות שבהצטרפות לעמודי “האשכנזים הרגו את זוהר ארגוב”, או העובדה שאתם נחשפים בעל כורחכם לתכנים עילגים פה ושם.
ואני אומרת: פלצנים. אילו היינו מדברים על מיקום פיזי, והיינו חבורה של היפסטרים, הרי שבית הקפה הסודי והאקסקלוסיבי עם המוסיקה המאגניבה היה מוכרז מיד כ”מת” וננטש בהמוניו.
אבל טוויטר הוא לא בית קפה. בטח שלא אקסקלוסיבי. טוויטר הוא מה שאנחנו עושים ממנו. יש שיעשו ממנו חדר צ’אט המוני (הפיצ’ר השנוא עליי בממשק החדש של טוויטר הוא היכולת לעשות reply to all, שזוכה לאביוז ברמות חמורות יותר אפילו בהשוואה לדואר אלקטרוני). אחרים יפיצו בו לינקים, או שירים, או תמונות של מה שהם אוכלים. אבל האמת היא שזה לא חדש. אין לי מושג מיהם כל האנשים שארד עוקב אחריהם, אבל במבט לאחור, אני לא רואה שינוי משמעותי בסוג השיח הנפוץ בו. אני רק רואה שינוי בנפח השיח. שכתוצאה ממנו, עשוי לעלות נפח הרעש אליו אנו נחשפים. ואני לא מדברת על ספאם, אלא על העובדה שאנשים מעזים לתקשר זה עם זה באמצעות הכלי, ולא רק לנסות ולהוציא את עצמם נורא חכמים או שנונים.
היתרון הגדול ביותר של טוויטר בעיניי הוא בעובדה שבניגוד לפייסבוק, אין בו חובה להדדיות. את לא חייבת לעקוב אחרי כל מי שעוקב אחרייך. האמת היא שמותר לך אפילו לא להתייחס אל כל מי ששולח לך מסרים. ואפילו, חס ושלום, מותר להפסיק לעקוב אחרי אנשים שלא מעניינים אותנו.
היופי בטוויטר, בדומה לבלוגים, הוא בעובדה שהמדיום הוא מה שאנו בוחרים לעשות ממנו. ובאפשרותנו, כאנשים חושבים, גם לבחור את השיחות בהן נשתתף, ואפילו, אם נחליט – לנסות לשנות נושא.
אני לא חושבת שטוויטר מת. עדיין.
לעומת זאת, אני כן חושבת שארד צריך לרענן את הפיד שלו.
_____________________
שרון גפן היא בלוגרית (ומדענית גרעין חובבת), חוקרת של תרבות דיגיטלית ומכורה לטוויטר
תגובות
26 תגובות לפוסט “טוויטר לא מת. אם בכלל, יותר חי מאי פעם // תשובה לארד אקיקוס”
פרסום תגובה
עליך להתחבר כדי להגיב.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
מילים כדורבנות.
תמיד יש איזו קבוצה שמרגישה שמשהו נגזל ממנה כשהוא הופך לפופולרי. כמו שכשהתחילו הבלוגים, קמו העיתונאים והתבכיינו ש”עכשיו כל אחד יכול לכתוב”. איזה אסון! כל אחד יכול לכתוב, לצייץ ולהעלות תמונות לפייסבוק. איך זה קרה? מי הרשה את זה???
וכו’.
מצוין. כל מה שרציתי להגיד, רק יותר טוב, ועוד כמה דברים שלא עלו בדעתי.
מעולה, אני הכי אוהב את הדיון.
שני דברים:
הראשון הוא שאת צודקת. טוויטר כשלעצמו לא מת, רק הקהילה הישראלית המאוחדת שהייתה פה עד לפני כמה חודשים. אין בזה שום טוב או רע (בעיקר כי הדיעה האישית שלי לא רלוונטית), אלא פשוט עובדה. ככה קהילות עושות.
השני הוא שאני צודק, ותעיד על כך העובדה שאת כמעט היחידה שהגיבה בצורה רצינית ועניינית לכל הסיפור הזה, וגם המם הטיפשי להחריד שרץ היום בבוקר אחרי פרסום הפוסט שלי
http://bit.ly/dZ2lxk
כמה מחשבות זריזות:
טיבן של קהילות אכן להשתנות, וטיבם של מבקרים לבקר את השינוי הזה. אני חושב שארד צודק לחלוטין בזיהוי של השינוי. אם זה או או רע, כל אחד יחליט לעצמו.
having said that: אני מסכים עם ארד. השינוי, לדעתי, הוא לחלוטין _רע_. השינוי נעשה שלא מתוך טוויטר (כמו השינויים המיקרוניים שנעשו בו בשנים הראשונות, כדרך לתקשר עם הקהילה), אלא שינוי מלמעלה שכל מטרתו לעצב את טוויטר באווירה ממקסמת רווחים. גדול יותר, מהיר יותר — אבל איפה המינימליזם? איפה ה”פחות” של ה-140 תווים? איפה הקלות? איפה הניידות?
במקום כלים להבעה משמעותית יותר, קיבלנו כלים לצריכה מאסיבית יותר. במקום גיבוש של איזשהו משהו מכל העיסוק הזה בטקסט, קיבלנו טקסט שחולף מהר יותר, ומשפיע פחות, אם בכלל.
כל טוויט מיותר. זו, לפחות, תחושתי, בחודשים האחרונים.
טוויט לא יכול לזעזע, אלא אם כן הוא באמת אדיוטי, וכותבת אותו אופרה. וזה, אם אני זוכר נכון, הפעם האחרונה שטוויטר “עשה” משהו בעולם. זה גם היה היום שבו הוא מת. בדיוק בדרך שתיאר ארד.
נ”ב. אגב, ההשוואה לפייסבוק מתבקשת, אך בכל זאת מלאכותית. אני לא רואה קשר בין השניים, למעט הסמיכות שלהם בזמן ובמקום. אפשר באותה מידה להשוות את זה לבלוגים, אימיילים, וטלוויזיה. העובדה היא שטוויטר, בלי שום השוואה, ועם הרבה תאוות בצע גלויה (אם כי שונה מאוד מזו של צקרברג באגרסיביותה), רצחו קהילה והעלו על נס את הפלטפורמה. במובן מסויים זה אכן טבעי. בכל כך הרבה מובנים אחרים זה אדיוטי ועצוב.
נ”ב 2. שלא יספרו לי סיפורים על איראן. טוויטר היה שם במקרה, כל כמו דבר אחר שהיה שם במקרה. כמו המהומות עצמן. אם זה לא היה בטוויטר זה היה בפייסבוק ואם לא בפייסבוק אז וויקיליקס ואם לא זה אז משהו אחר. העובדה היא שטוויטר לא שירת את המהומות באיראן, אלא להפך – רכב עליהן כעל המודל הרווחי ביותר שלו: צ’ט היסטרי על ענייני היום.
ליכטש – יתכן שאני מפספסת את המודל העסקי המצליח של טוויטר כמו גם הרווחים האדירים שלהם (עם כל הכבוד לנושאים שמקודמים בטרנדינג טופיקס).
אני גם נאלצת שלא להסכים בנוגע לעניין הפלטפורמה, בעיקר לאור העובדה שהודות ל-API הפתוח של טוויטר, חווית המשתמש של כל אחד עשויה להיות שונה לחלוטין, בהתאם לאופן שבו נוח לאדם לצרוך את המידע או לתקשר עם אנשים.
תודה.
[…] This post was mentioned on Twitter by Ido Kenan • עידוק, Sharon Gefen, Yinnon Geva and others. Yinnon Geva said: הדיון עולה מעל רמת כיתה ו' סוף סוף RT @shari: אז השבתי לפוסט של @aradaki אצל עידוק. מוזמנים שלא להסכים או שכן. http://bit.ly/evaMtS […]
הממ.
לי, על כל פנים, משעמם שם כבר הרבה מאוד זמן.
אולי הבחירה במלה ‘משעמם’ לא מבהירה דיה את התחושה הריקנית שמלווה אותי בכל שימוש בטוויטר.
גם הקריאה בטוויטר, בין אם חדשות Ycombinator או HackerNews ובין אם פייק פיד של כוכבנית ריאליטי עדכנית, גורם לי להרגיש שאני קורא קשקוש.
תגובתיות היתר של הרשת הזו מתפרשת בעיני כהיסטריה. הדחף לייצר (כי העולם זקוק לעוד פייק, טוב ככל שיהיה) הוא אובססיה שמתחזקת את הכתיבה הזו, את התקשורת הזו.
מרשת שעסקה בתקשורת טקסטואלית מינמליסטית, הפך טוויטר לענקית חדשות חובבים. בעיני זה פספוס.
בגדול, ה-ux הנוכחי של טוויטר, לפחות מבחינתי, הוא ux של בזבוז זמן. עד לפני שנה המצב היה אחר. מה השתנה, ולמה? אולי השאלה הזו עדיין פתוחה, באמת.
שרון, את צודקת – וטועה.
כל דבר הוא “מה שאנחנו עושים ממנו.” בהתאם לכך, אם תחליטי לחזור להשתמש בשירותי AOL (או ליתר דיוק, IOL CHAT) גם אז הוא יהיה משהו טוב.
אבל המדיום חייב להיות מועיל, הוא חייב לתת לי משהו שאין לי כדי שאשתמש בו, כדי שרוב הגולשים שלא מאמינים במדיום ישתמשו בו.
קחי דוגמה: google wave. הוא מת בגלל שלא היו צריכים אותו. מה שלא צריכים – לא משתמשים.
פייסבוק הוא משהו שאנחנו צריכים. אנחנו רוצים להתעדכן בתמונות של החברים, מה קורה איתם. אנו רוצים לשתף תמונות, לקבל “לייקים” ולהרגיש על הגובה.
אנחנו לא צריכים טוויטר. למה זה טוב? מדוע את לא יכולה לתקשר עם החברים דרך פייסבוק? מדוע ההגבלה של 240 תווים? אולי זה ממש קול בהתחלה, אבל זה הופך להיות מטופש.
כבר לפני חצי שנה נטשתי את טוויטר. לא בגלל ש”נמאסה עליי השיחה” או שהטיפשים באו (כהגדרתך השחצנית, במחילה) אלא בגלל שלא ראיתי במדיום הזה שום דבר שהועיל לי בחיים.
קש וזפת, ליכטש – נראה לי שהתגובות שלכם הן מה שמחדדות אצלי את התחושה ש”אין טוויטר אחד”. אצלי בפיד אין פייקים (כשהם מוצלחים באמת הם ממילא צפים בריטווטים), והוא מועיל לי באופן דומה לזה שהבלוגים היו מועילים לי בעבר. מועיל לי בחשיפה לידע שלא ידעתי קודם, למוזיקה שלא הכרתי קודם (ואני מתעלמת כאן מהתועלת הרגשית-חברתית של יצירת קשרים עם אנשים חדשים או שסתם מצייצים דברים שמשעשעים אותי – למרות שגם כאלה יש ולא מעט). *אני* בוחרת איך החוויה שלי תראה. ואם התחלתי לעקוב אחרי מישהי בגלל שקישרה למאמרים פמיניסטים מעניינים ועכשיו הציוצים שלה הם בעיקר צ’ק אין פה ושם, היא תוסר מהפיד. בטוויטר קל מאד לשלוט על רמת הרעש.
זה כל העניין, הטוויטר הוא דבר אורגני, מעגלים רבים, זה לא מקום של “חברים” אני בוחר אחרי איזה תוכן לעקוב, הטיפשי, האינפורמטיבי, ה”יש לי חצ’קון חדש”. מעגלים אורגניים שכל אחד בוחר ללקט מידע מחלקים מהם וליצור את המעגל שלו בפיד.
נקודת ההנחה שהטוויטר זה קהילה היא שגויה. הטוויטר הוא רק כלי של קהילות רבות לתקשר בינהן, להכיר ולעניין.
אם כבר שינויים אז פייסבוק ירו לעצמם בגדול ברגל עם החידושים שלא מודדים כלום ואני מדבר בעיקר על דברים כמו האי יכולת כעת לקרוא פידים מרשימות חברים מסוימות….
טוויטר עבורי הרבה יותר מבוקר ונקי ולו רק בגלל היכולת להיות בקשר חד צדדי….
[כדאי להזדרז עם הדיון. תכף יגיעו הסקפטים המסתפקים בעובדת קיומם של הרשתות האלה ובנתוני הרבעון האחרון כמדד להצלחתן, ואף לצדקתן]
שרון, תודה, זה היה מעולה. I LOL’d.
וכמובן –
http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/ptitle6cd1cskka05i
עפרונית, מדברייך עולה כי הטוויטר בשבילך הוא בסך הכול רסס.
לא שרסס הוא דבר רע, אבל טוויטר היה אמור להיות מדיום עבורך לתקשר עם אחרים, לא לעקוב אחרי מידע.
hear hear
קש וזפת – טוויטר לא היה “אמור” להיות שום דבר. אין נכון ולא נכון בשימוש בכלים האלה.
תכף תגיד לי שמעטפות נועדו כדי שידחפו לתוכן מכתבים בלבד ולא חומר נפץ או שוקולד.
טיעונים כאלה תמיד מזכירים לי את הפוסט הבכייני ב ReadWriteWeb שמתלונן שהמפתחים של טוויטר “לא משתמשים בו נכון”, כי הם לא עוקבים אחרי אלפי אנשים, בדומה לשבריר האחוז של מאמצים מוקדמים/בלוגרי טכנולוגיה/ממ”חים, אלא הם משתמשים בטוויטר כמו שבני אדם רגילים משתמשים בו.
http://www.readwriteweb.com/archives/twitters_staff_may_not_use_twitter_like_you_do_tha.php
הערות קטנות:
AOL היו פה, במובן מסויים, לפני ה”אינטרנט” (זה המוכר כיום). מה שבעיקר משנה את הרכיב הסוציואקונומי זה המחסום הטכנולוגי והכלכלי של הבנאדם ה”רגיל” בבית.
ב-86 רק אנשי אקדמיה טכנולוגיים יצרו תכנים ברשת.
בשנות ה-90 המוקדמות רק אנשים עם גישה טכנולוגית מינימלית יכלו ליצור תכנים ב-BBS.
ב-94′ כבר היו באינטרנט הרבה (מאד!) סטודנטים, ותכנים בנושאים מגוונים ביותר.
רק בתחילת שנות ה-2000 יכול האיש “מהרחוב” לכתוב ולקרוא תכנים בעברית בלי להוריד ולהתקין פונטים מיוחדים. עדיין, האימיילים עדיין היו סיוט, וחיבור קבוע וזול לרשת בישראל היה בניסויים.
עכשיו, שנת 2010+, בנאדם קונה מחשב, בטעות מתחבר לאלחוטי של השכנים ללא צורך לדעת בכלל מה זה אומר “חיבור” או “אינטרנט”, והוא כבר יכול לשפוך כל מה שעובר לו בראש, גם בלי לדעת אות אחת אנגלית.
אחד האתרים שמתמודד באופן לא רע עם “חומר זבל” הוא stackoverflow.com, שבו יש שיטת דירוג טובה.
אבל בסופו של דבר,
גם בתקופת התנ”ך היה ים של זבל (ע”ע life of brian בסצנת הנאומים), וגם באבע בישראל צריך לבחור האם להסתכל על הטבע או על הפסולת. שניהם שם.
הסיבה שארד נתקע בצוויצר היא רגשית – הוא מחפש להסתכל על הבררה. (לדעתי)
הערה קטנונית, אבל לגמרי עקרונית, כל הנביאים, גם את וגם ארקדי (:, אבל את יותר, מתעקשים לגייס להגנתם את עתיקותם ברשת, בעיני הטיעון הזה ריקני ומתנשא, ושווה ערך לטיעוני שואה בניסיון להגן על, על כל מיני נושאים בעצם.
חוץ מזה, הטוויטר ללא ספק משנה את פניו, גם מי ששורץ שם רק שנה וחצי רואה את זה בעצמו. גם הפייסבוק, גם הקפה, גם הפורומים של תפוז (דוגמא מלפני הספירה)
רגע, “הטוויטר מת” זה ה”אנ י עוזב את הפייסבוק” החדש? חבר שואל.
הלו, טוקר לא מת! הוא פשוט בקומה.
אגב להגיד שטוקר טיפשי זה לא נכון. זה הנגיש את טוויטר לקהילות של אנשים שלא בהכרח היו בכלל משתמשים בטוויטר. 15 אלף איש השתמשו בטוקר בימיו היפים, אנשים שאתם בכלל לא מכירים, ילדים, נשים, סבא וכו.
בידיוק כמו שאתם לא עוקבים אחרי כל עשרות המיליונים של המשתמשים של טוויטר אתם לא מודעים עוד כמה יש טוויטריסטים בארץ שלא בהכרח הולכים לדורסיה או כותבים דברים משעשעים בזמן לגימת קפה בסטריטס.
היפסטרים, נמאסתם.
ספטמבר, לא נובמבר.
http://en.wikipedia.org/wiki/Eternal_September
קש וזפת, שרון ענתה יפה במקומי. ובכל אופן, את נובחת על העץ הלא נכון – בההערה שלי בסוגריים ציינתי במפורש שיש לי “תועלת” רגשית-חברתית.
היופי של טוויטר, או אם לדייק – היופי של הפיד שבחרתי להקים לעצמי – הוא השילוב בין קורא רסס, ישיבה בפאב, מופע סטנדאפ, שאלון טרייויה, מקור אינפורציה ועדכונים מהארץ ומהעולם.
[…] גפן (גם היא מחדר 404) מגיבה לארד בכך שטוויטר ממש, אבל ממש לא מת. שכל קהילה, בשלב […]
כתבה שפרסמתי בנושא ומתייחסת לפוסט הנ”ל:
http://www.innovinet.co.il/blog/social-networking/twitter-goes-down-the-drain/