קטן, אלגנטי וגם טוב

הימים הראשונים

אם גדלתם בשנות השבעים וודאי תזכרו את הבוּם היצירתי שהביאה איתה תקופת מחשבי השמונה-ביט. עשרות יצרנים, מגוון עצום של מחשבים אישיים, משחקים ושפות תכנות. גן שעשועים כאוטי שהתקיים לזמן קצר טרם נוסחו החוקים. אין זה פלא שמתוך הכאוס נולדו חברות כמו אפל, סינקלייר  הזעירה אך רבת ההשפעה, וAcorn-, שבמרתפיה נוצרה ארכיטקטורת ARM המשמשת כיום ברוב  הטלפונים החכמים.

לכל החברות הללו היו שני דברים מרכזיים במשותף. תשוקה, והעדר מימון. בימים ההם, קשה היה לחברות כאלה למצוא משקיעים.

בשלהי שנות השבעים תעשיית הון הסיכון הייתה בחיתוליה. מספר קטן של קרנות פעל על בסיס פקודת ההשקעה בעסקים קטנים שהתקבלה ב-1958, ואלו השקיעו בעיקר בפריצות דרך בתחומי האלקטרוניקה, רפואה ועיבוד המידע. רק לקראת 1978 החלה תעשיית ההון סיכון לקטוף את פירות ההשקעה בחברות כמו אפל, דיגיטל סמיקונדקטור ועוד.

כשסטיב ווזניאק וסטיב ג'ובס הקימו את אפל הם עשו זאת במוסך הביתי. במגזין BYTE נכתב באותם ימים (1984): "אפל אינה סתם עוד חברה, כיוון שלהקמתה נקשרו תכונות של מיתוס ... אפל היא שני בחורים במוסך, שהחליטו להביא כוח מחשוב שהיה שמור לחברות גדולות, להמונים, במחירים שווים לכל נפש".

אנשי דור החלוצים חלקו סט ערכים שעתיד היה להניע את המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר שידע האדם ואת הצורך העמוק לבנות משהו חדש והתשוקה לשפר את חייהם של בני האדם

מייסדיה של חברת Acorn הצעירה מימנו את פעילותה הראשונית מההכנסות שהגיעו מחוזה ייעוץ שחתמו עם חברה לייצור מכונות מזל (ACE of Wales). ההכנסות הללו סייעו בידיהם לפתח את המחשב האישי הראשון, שלימים, בשיתוף פעולה עם רשות השידור הבריטית, ה-BBC, נודע בשם BBC Micro.

מייסדי אפל ועמיתיהם מעבר לאוקיינוס חלקו סט ערכים שעתיד היה להניע את המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר שידע האדם –  את הצורך העמוק לבנות משהו חדש והתשוקה לשפר את חייהם של בני האדם. ואז, דברים החלו להשתבש.

הימים הראשונים: "המדריך הרשמי לבחור מעמק הסיליקון", פטי בל ודאג מירלנד (1983).

מה השתבש

רק שלושה עשורים מפרידים בין החזון ההוא לבין המקום העצוב בו נמצא העולם כיום. כדרכם של דברים שכאלו, הסיבה הייתה ועודנה: כסף. הרבה כסף.

נקודת המפנה הייתה בשנות התשעים. עולם הטכנולוגיה חדל להיות מונע בכוח נרטיב של תשוקה ויצירתיות שרווח בצידן, והחל סובב כל כולו סביב הרווח.

הכנסות וצמיחה הפכו למדדים היחידים שבהן נמדדו חברות טכנולוגיה, ולמילים נרדפות לאיכות. ובשעה שהכנסות וצמיחה אינן פסולות כשלעצמן, הן אינן יכולות לשמש כמדד האוניברסלי היחיד. אבל כך היה, ולא במקרה, ולאו דווקא באשמתם של הטכנולוגים.

נפלנו קורבן לפשטנות היתר של התיאוריות הכלכליות שהובילו אותנו להקבלה השגויה בין רווח ואיכות

התאוריה הכלכלית המערבית כה מוטמעת בתרבותנו עד שנראה שהייתה קיימת מאז ומעולם. ההנחה כי יש להמשיך ולצמוח ללא קץ על מנת לפצות על האינפלציה המובנית לתוך מודל החוב שבבסיס המערכת, בנוסף לעיקרון יצירת הכסף, הם מהגורמים המרכזים לפשטנות היתר של התיאוריות הכלכליות שהובילו אותנו להקבלה השגויה בין רווח ואיכות.

אין זה מפתיע אם כך שסוכני התרבות של ההנחות הכלכליות הפשטניות הללו, כלומר משקיעי ההון סיכון, הבנקאים ובעלי ההון הפרטיים, החדירו והטמיעו את המדדים הללו בעולם הטכנולוגיה. וככל שיותר כסף זרם פנימה, כך גברה השפעתם על הטכנולוגים, ועולם הטכנולוגיה מיהר להסתגל.

שני אנשים במוסך ביתי הבונים מוצר מאפס, הפכו חיש קל לשני יזמים עם מצגת נוצצת שאין (עדיין) מאחוריה דבר וחצי דבר. במקום לבנות דבר מה חדש, מתוך התרגשות והתפעמות, ורק לאחר מכן לשקלל את ערכו הכלכלי, כיילו יזמים צעירים את חזונם כך שיתאים למסגרות שהותוו על ידי קהילת ההון סיכון, ויטיבו את סיכוייהם להשיג השקעה. מצידו השני של הרחוב (לפעמים ממש באורח מילולי) היו אנשי ההון סיכון מממנים יזמים אך ורק על בסיס החזר ההשקעה הצפוי (ROI) להם, וחוזר חלילה. מעגל קסמים משחית, שאת התוצאות ההרסניות שלו אנו חווים כיום.

התהליך הואץ עם כל גל טכנולוגי חדש: בתחילה סביב חדירתה של הרשת לכל בית במהלך שנות התשעים, תוך שהיא סוללת את הדרך לתעשיית הפרסום הדיגיטלי, ולאחר מכן, בממדים עצומים פי כמה, עם המצאת הטלפון החכם, היישומונים ויצירתן של הרשתות החברתיות.

ככל שהמרוץ אל ה-ROI הפך נפוץ ומהיר יותר, צמיחה והכנסות הפכו מילים נרדפות לאיכות, טיב ותרומה לעולם. מנהלי מכירות נמרצים המקדמים ומשבחים טכנולוגיות שמטרתן היחידה ניצול חולשות אנושיות למטרת רווח, ככאלה שבאו לסייע ולשפר את העולם, הפכו לחזון נפרץ. מימרתו הידועה של סטיב ג'ובס, "הבה נהפוך את העולם למקום טוב יותר", נישאה בפי גדודי חקיינים לבושים באפודות שחורות גבוהות צווארון ורוקנה מתוכן.

גימיקים מסחריים במקום תועלת. תצלום: חואן גומס

דבר מזה לא היה אותנטי

תעשיית האפליקציות יוצרת במכוון משחקים המעודדים התמכרות במבוגרים, וחמור מכך, בילדים

דוגמאות אינן חסרות. חברות האד-טק (פרסום דיגיטלי) עשו ועושות ככל שביכולתן כדי לאסוף, לנתח ולכוון פרסום מפולח אישית לאנשים שמעולם לא רצו בו, כדי שירכשו חפצים ושרותים שאין להם כל צורך בהם, כל זאת תחת העמדת הפנים שכך הן מסייעות לשמור את הרשת חופשיה מתשלום, בעוד שלמעשה הן עושות ככל יכולתן כדי לדכא מודלים של תוכן-בתשלום בעודם בעריסתם. תעשיית האפליקציות יוצרת במכוון משחקים המעודדים התמכרות במבוגרים, וחמור מכך, בילדים. חברות כמו Dopamine Labs מתמחות בשימור משתמשים, מושג מכובס המכסה על שיטות מתקדמות ליצור מכוון של תלות נוירולוגית במוח. פייסבוק תכננה את הפיד שלה כדי שיתגלגל לנצח, כך שיעודד את המשתמשים להמשיך לגלול ללא הפסקה וכך להיחשף לפרסומות רבות ככל האפשר. הנקודה האדומה המפורסמת של פייסבוק המציינת את מספר ההודעות החדשות הממתינות בתור, תוכננה במיוחד כדי ליצור FOMO (הפחד להחמיץ). וכמובן, הניצול הפלילי של מידע של משתמשים כדי להטות את דעת הקהל בצורה שיטתית ומכוונת כפי שנחשף בפרשת קיימברידג אנליטיקה.

אלו אינם השוליים האפורים של תעשיית הטכנולוגיה, זוהי תעשיית הטכנולוגיה.

דורון שמיע שדה הוא טכנולוג ויזם. בוגר הפקולטה למדעי המחשב ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. דורון היה שותף מוביל בהקמתם של מספר סטארטאפים, והקים אחד משל עצמו. דורון מתמחה בתחומי למידת מכונה, בינה מלאכותית וניתוח שפה טבעית, ומייעץ לחברות טכנולוגיה

תמונה ראשית: ברגים בירידה. תצלום: Anthony Bradshaw, אימג'בנק / גטי ישראל