בעודי כותב סדרת מאמרים מפורטת, רצינית ומעמיקה בנושא משולש החשיפה, הכתה בי המחשבה על בירה.
לא כי אני אלכוהוליסט, אם כי, מספר לגימות ממשקה אלכוהולי קריר בהחלט תורמות לעיתים ליצירתיות בכתיבה, ולא כי רציתי לכתוב בדיחה גיקית ולא מצחיקה אלא בגלל האנלוגיה שבין משולש החשיפה לבין ברז הבירה שנגלתה לנגד עיניי.
למושג "משולש החשיפה" ישנה נטייה לבלבל צלמים מתחילים ולוקח זמן עד שמבינים ומפנימים אותו כראוי. בירה לעומת זאת, או אם אדייק, תהליך המזיגה שלה, הרבה יותר מובן לכלל הציבור.
זהו המאמר הראשון מתוך סדרה של #חמישה_מאמרים_על_משולש_החשיפה.
מאמר מקדים - מס' 1 - מה משותף בין משולש החשיפה לברז בירה - המאמר הזה
מאמר מס' 2 - כיצד האור פועל ומהי חשיפה
מאמר מס' 3 - מהו הצמצם
מאמר מס' 4 - מהו התריס
מאמר מס' 5 - מהו ISO (בקרוב...)
מה תעדיפו להיות - ברמנים או צלמים?
דמיינו את עצמכם לרגע בתור ברמנים שבאים למזוג כוס בירה. אתם רוצים למלא אותה בדיוק עד הסוף. לא תמלאו אותה חלקית, הרי הלקוח משלם על כוס מלאה, וגם לא תרצו לשפוך בירה לחינם, אחרת הבר יפסיד. כמובן, תרצו שהבירה תהיה צלולה, עם מעט קצף מעל, כך שהלקוח יהנה ממנה ויזמין עוד אחת בהמשך. ע"מ לעמוד בכל הדרישות האלה, מצופה מכם מיומנות מסוימת וניסיון כיצד לפתוח את הברז, מתי לעצור את המזיגה, באיזו זווית למזוג, וכו'.
זה בדיוק מה שנרצה להשיג כצלמים. נרצה שהתמונה תהיה חשופה היטב ונכון בהתאם לראיה האומנותית שלנו, ללא אזורים חשוכים מדי בהם לא רואים שום פרט או עצם, וכמובן ללא פיקסלים "שרופים" ומוארים מדי. בנוסף, נרצה שהתמונה תהיה איכותית, תציג את הצבעים בצורה נכונה ותהיה ללא "רעש דיגיטלי" ועיוותים. ממש כמו הברמן, נכוון את הפרמטרים השונים במצלמה בהתאם ע"מ לקבל תוצר איכותי.
אז מה הם שלושת צלעות משולש החשיפה במונחי בירה?
הצמצם (= ברז הבירה)
הפתח ה(כמעט) עגול בתוך העדשה דרכו עובר האור מהמציאות המצולמת לעבר החיישן. הצמצם יכול להיות פתוח יותר ולהכניס הרבה אור (מספרי F נמוכים, למשל F/2.8 או F/4) או סגור יותר (מספרי F גבוהים, למשל F/13) ולהכניס פחות אור לתוך המצלמה.
באנלוגיה הזו הצמצם הוא ברז הבירה. נפתח אותו עד הסוף - נקבל פתח רחב שמזרים הרבה בירה לתוך הכוס. נפתח אותו מעט - נקבל זרם בירה חלש.
התריס (= זמן המזיגה)
התריס נפתח ונסגר במהלך הצילום, וחושף את חיישן המצלמה לאור בזמן פתיחתו, בין אם הוא מכאני במצלמת DSLR או חשמלי במצלמות חסרות מראה וסמארטפונים. הזמן שבו התריס פתוח (המינוח המקובל בהקשר זה הוא "מהירות התריס") יקבע את כמות האור הפוגעת בחיישן. למשל, זמן חשיפה של 1/500 השניה נחשב לקצר יחסית ויעביר מעט אור לעבר החיישן, ואילו שניה אחת הוא זמן יחסית ארוך, בו החיישן יחשף לכמות גדולה יותר של אור.
באנלוגיה, מהירות התריס משולה לפרק הזמן בו הברז פתוח. נפתח אותו להרבה זמן - נכניס יותר בירה לכוס, גם אם הזרם קטן. נפתח אותו לזמן קצר - נצטרך זרם חזק כדי למלא את הכוס במלואה.
איזו (ISO) (= איכות המזיגה)
הצלע השלישית במשולש, באמצעותה ניתן לשלוט על עוצמת קליטת האור של החיישן, או במילים אחרות, ההגבר. ב-ISO נמוך (למשל, 100) נקבל תמונה נקייה יותר (אבל נצטרך יותר אור כדי לקבל חשיפה נכונה). ככל שה-ISO יגדל (למשל, ערכים מעל 1600), ההגבר גבוה יותר, ובתנאי תאורה מוגבלים התמונה תהיה מוארת יותר, אבל גם בעלת "רעש דיגיטלי" גבוה יותר ואיכות כללית ירודה.
באנלוגיה, ה-ISO משול לאיכות המזיגה. אם נמזוג על דופן הכוס ונחזיק אותה יציב, כפי שמקובל, נקבל בירה צלולה ונקייה. אם נמזוג ישירות על התחתית ונרעיד את הכוס מהר מאד היא תתמלא בקצף ולא באמת נהנה מהבירה. כך גם בצילום, אם חסר לנו חשיפה בתמונה והחלטנו להעלות משמעותית את ה-ISO, נקבל אולי חשיפה נכונה, אבל התמונה תהיה מגורענת ובאיכות נמוכה.
שיכורים? גם אנחנו!
מעכשיו, בכל ביקור בפאב השכונתי, תספרו לחבריכם על משולש החשיפה. הרי גם ככה הם כבר חושבים שאתם מפלנטה אחרת...
אהבתם את האנלוגיה? אשמח לשמוע את דעתכם. אפשר גם על בירה בפאב השכונתי עם החברים שלכם.
בקרוב, אפרסם את סדרת המאמרים הרציניים בנושא משולש החשיפה, אותה הזכרתי בתחילת הפוסט.
עד אז, שתו בירה ותנו למישהו אחר לנהוג, שישאר לי למי לכתוב בבלוג 😊
שלכם,
ויקטור.
קישורים רלוונטיים:
פוטו טיפס - קבוצת הפייסבוק שלנו | עמוד האינסטגרם של קהילת פוטוטיפס | כל הסדנאות שלנו | בלוג הצילום שלנו | האתר הרשמי של ויקטור זיסלין